על שלמות ומושלמות

"יש לי נטייה להסתכל על אנשים שהם מטפלים כמושלמים ואז פתאום את כותבת דבר כזה ואני מרים גבה."

את המשפט הזה אמר לי חבר פייסבוקי שאני מאד מאד מחבבת ומעריכה.

כשהוא אמר לי את המשפט הזה קרו בתוכי 2 דברים עיקריים.

הראשון – זה עשה לי משהו בגוף.

השני – הבנתי שהוא אומר אותי.

הרי זאת הסיבה שבגללה התחלתי להתאמן עם עצמי בהתחלה, לי תמיד היה את הרצון הזה להיות מושלמת, כי כשאני אפתור את כל הבעיות שלי ואהיה מושלמת לא יכאב לי.

וכמה רציתי שלא יכאב לי.

אחד הדברים שהתחלתי לקבל לאחרונה, הוא שאין דבר כזה.

אין דבר כזה להיות מושלמת. אני לעולם לא אהיה מושלמת, אני תמיד אמשיך להתפתח ולצמוח, וכשדברים גדלים ומתפתחים לפעמים נהיה להם צפוף במקום בו הם נמצאים (ממש כמו תינוק שגדל ברחם) עד שיש תנועה נוספת, לפעמים אפילו מאסיבית, שמביאה לשינוי נוסף.

ואז סוף סוף הבנתי.

העבודה היא לא להגיע לאנשהו, המסע הוא לא על "לפתור את כל הבעיות שלי ולהיות מושלמת" כמו שתמיד רציתי וקיוויתי.

העבודה היא להתאמן עם מי שאני, לרכוש כלים שיתמכו בי ויצמיחו אותי לא משנה מה קורה לי במציאות.

לא משנה מה מופיע במרחב שלי, שאדע להיות איתו - להכיל אותו, להתמודד איתו, להגיד לעצמי את המשפטים המצמיחים שיתמכו בי, שאוהב אותי ואקבל אותי גם כשכואב לי, שאדע כיצד להתמודד ברגעים של הכאב, לנשום, לאפשר לי להרגיש, לקחת רגע, לשתף בצורה נכונה, לזכור שהכל כשורה בחיי, לבקש תמיכה בדרך נכונה, לתמוך בעצמי, להיות עבור עצמי מכילה, מקבלת, אימהית, אוהבת. להסכים להרגיש גם את הרגשות הקשים והכואבים שיופיעו במרחב שלי, לזכור שזה גם חלק מהדרך.

יש דרכים ללמוד להיות עם הדברים האלו שמתרחשים בתוכי, עם הצפיפות ולפעמים גם חוסר נוחות או כאב, שמביאים למשהו אחר, עמוק יותר ומרפא.

ובעיני זהו תהליך ההתפתחות.

הוא נקבע לא רק כשהכל טוב יפה ושמח בחיים

ההתפתחות האמיתית היא מה אנחנו עושים כשכואב לנו או עצוב לנו או חסר אונים לנו.

הכלים האלו, שאני מטפחת וממשיכה להגדיל ולהרחיב בחיי, מאפשרים לי את החופש הכי גדול שהיה לי עד היום ביני לבין עצמי וביני לבין העולם. ואני עוד רק בהתחלה

כן, לפעמים אני פוגשת כאבים גדולים בתוכי.

וכשזה קורה הכל עדיין בסדר.

אני זוכרת שזה חלק, ושזה תכף יעבור, אני זוכרת לאהוב אותי אהבת נפש גם שם, לחבק, לנחם, לתמוך. אני זוכרת שזו רק תחושה, או רק תפיסה שיש לי על עצמי או על המציאות. אני זוכרת אותי.

כי היום יש אותי, שלומדת מה עושים עם כל הדברים האלו שמתרחשים בתוכי

יש אותי שלומדת לאהוב לחמול ולקבל על כל מה שקורה בעולם

יש אותי שלומדת להרפות ולשחרר שליטה, כי שליטה זה לא באמת משהו שקיים בעולם, לא משנה כמה נרצה אותו לעצמנו. יש אותי שרואה את המציאות כמו שהיא ופשוט מקבלת אותה

יש אותי שלומדת לנשום ולהיות עם התחושות שלי וכל מה שמתרחש בתוכי בכל רגע ורגע

יש אותי ששמה לב למנגנונים ולדפוסים, דבר שמאפשר לי להגיב אחרת בסיטואציות שונות.

יש אותי שאוהבת אותי בכל רגע, גם בתוך כאב, בלי שיפוט וביקורת

שמקבלת אותי בדיוק בדיוק כמו שאני

ואלו הרגעים שאני מבינה

שאף פעם לא הייתי צריכה להיות מושלמת

אלא פשוט להיות שלמה