על מחויבות וחופש

חופש תמיד היה אחד הדברים החשובים ביותר עבורי. חופש היה העובדה שבכל רגע נתון בחיי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. שלעולם לא יהיה מצב שיש משהו כייפי לעשות ואני לא יכולה כי יש לי מחויבות.

היום כשאני מסתכלת על זה, אני רואה כמה החופש בתצורה הזו שהיה כל כך חשוב לי לא היה חופש אמיתי, אלא חופש מתוך פחד – פחד שיהיה משהו שארצה לעשות ולא אוכל.

המחשבה על זה עשתה לי רע. פחדתי לעבוד בעבודה שלא מאפשרת לי את החופש הזה להגיד "יאללה, אני נוסעת/טסה". זה לא היה חופש, זה היה כלא בו אני נמנעת להתחייב לדברים שחשובים לי, דבר שהשאיר את חיי במצב סטטי, כדי שתהיה לי אופציה לממש חופש ברגע שארצה. זו היתה הימנעות מלפגוש את הרגשות שיתעוררו בתוכי כשיש משהו שאני רוצה ולא עושה.

בגלל זה שנאתי להיות שכירה וכל כך אהבתי לצאת לעצמאות – יש לי חופש וזמן פנוי להיתכנות ספונטנית, או בשמה השני פחד ממחויבות. וככל שהעסק שלי גדל והתרחב עמדתי בפני השאלה האם אני רוצה לגדול ולהתחייב לעסק שלי או שאני מעדיפה להשאיר אותו על אש קטנה שתאפשר לי את ההיתכנות לספונטניות הזו. זה היה שיעור משמעותי עבורי.

כילדה, בית הספר ייצג את המחויבות הראשונה שלא היה אפשר לחמוק ממנה והיא לא היתה לי טובה. הרגשתי פעם אחר פעם את חוסר האונים מול המערכת שהיא המחויבות הגדולה לכל ילד, ומתוך החוויה הרעה שהיתה לי שם נוצר פחד ממחויבות, רק לא להרגיש שוב את חוסר האונים שהרגשתי כילדה.

עם זה התעמתתי בחיי הבוגרים, עם המחשבה שכך נראית מחויבות – כחוסר אונים אחד גדול, לשים את עצמי ואת הצרכים שלי בצד, כי יש מערכת שלא רואה אותי ולכן גם אני מפסיקה לראות אותי. מחויבות ייצגה עבורי משהו מפחיד ורע, ואני תהיתי האם אני מוכנה להתחייב ככה שוב? ואם אני אתחייב, האם שוב ארגיש את חוסר האונים? האם לא תהיה לי את הגמישות שאני מבקשת לחיים שלי? האם ברגע שיש מחויבות זה ישר חונק ואין אפשרות לשום דבר אחר?

במסע שלי ליצירת חופש פנימי אמיתי, גיליתי שמחויבות היא דבר אחר לגמרי. שגם אם אני מחויבת למקצוע שלי (ואין מחוייבת ממני), אני יכולה ליצור לי לו"ז שמאפשר לי מרווח נשימה וגמישות. שמחויבות יכולה להיות מאד נעימה ונינוחה ולא חונקת, שיש מקום לעצמי גם בתוך המחויבות.

היום אני לא מחכה לכלום כדי לעשות הכל. להפך, אני יודעת שמחויבות אמיתית לא מתנגשת בחופש, מה שמתנגש זו התפיסה שלנו מהי מחויבות ומהו חופש. כי כשאני מחוייבת למשהו שחשוב לי ואני רוצה, הוא חלק ממימוש החופש שלי בעולם, ואז כל בחירה שאני עושה, גם אם יש וויתורים, אני עושה מתוך חופש ובחירה, מתוך רצון אמיתי ואותנטי ולא מתוך כניעה או חוסר אונים. כי היום אני יודעת שאם אני מרגישה חוסר אונים או שאני מוותרת על עצמי, זה לא קשור למחויבות או לשום דבר אחר, זה קשור אך ורק לעולם הרגשי שלי, שלמדתי לטפל בו ולתמוך בי. היום אני בוחרת במחויבויות שלי כל יום מחדש. וגיליתי שדווקא באופן פרדוקסלי ככל שאני מחוייבת לעצמי ולעסק שלי, ככל שאני צומחת וגדלה, כך יש לי הרבה יותר חופש בחיי.

כי חווית החופש לא תלויה במיקום שלי, אם אני במשרה מלאה או אם אני בחוף בתאילנד. חופש זו חוויה פנימית, גם אם אני מתפשרת וגם אם אני מחוייבת.

חופש זו חוויה של הקשבה עצמית, של רצון ואיזון רגשי שאינו תלוי בנסיבות החיצוניות.

חופש הוא קודם כל בראש. אין שום קשר בין מחויבות לאיבוד החופש. להפך. מחויבות מייצרת חופש. מחויבות מייצרת חיים. והפחד ממחוייבות משאיר אותנו הרבה פעמים תקועים במקום, כי לפחד להתחייב זה גם לפחד לחיות ולזוז.

אז מה אני רוצה שתקחו מהפוסט הזה? את הידיעה שאין שום דבר שאתם צריכים כדי להיות חופשיים. להפך, אתם חופשיים כבר עכשיו.