האם אתם מסכימים לכאוב?

אם יש דבר אחד שניתן לסמוך עליו זה שאחרי הכאב באה הקלה.

ניתן לראות את זה מצוין אחרי טיפול ריברסינג, שאפשר להתפרק ולבכות ולצעוק ולפגוש את הכאבים הגדולים ביותר ולסיים את המפגש בהקלה, נינוחות ורוגע.

גם אחרי אימון סאטי. הרי הגוף עושה הכל כדי שלא נחוש את הכאב שבתוכנו. הוא מתכווץ, נסגר, כואב, מתנתק, חושב, כועס, תזזיתי, רק לא לחוש את זה. וזה מייצר עוד כאב.

וכשאנחנו מסכימים לפגוש את הכאב הזה במקום בטוח ומוגן - ברגע שאחרי יש הקלה גופנית ורגשית גדולה. (ואם אין הקלה - משמע שיש עוד כאב שמבקש כרגע מקום, או משהו עוד צריך עיבוד)

מעבר לזה, ההקלה הופכת למתמשכת בחיינו. פתאום משהו אחר מתאפשר לנו במציאות. אחרי שחשנו את הכאב אנחנו לא עסוקים בלהתנגד לו.

משהו משתנה בגוף. מערכת העצבים שלנו משתנה, נוצר חיווט חדש בתוכנו.

זאת טרנספורמציה.

אפשר לקרוא לזה גם נקיון פנימי עמוק. מסאז תאילנדי (כי הוא כואב) לנפש.

אנחנו כל כך מפחדים להרגיש את הכאבים שלנו.

הגוף מרגיש סכנה גדולה לחוש אותם, ויש לכך סיבה.

אלו הכאבים שלעולם לא הרשנו לעצמנו לחוש אותם, מהפחד שהם יכלו אותנו. והם באמת מאד מטלטלים.

אבל ברגע שאנחנו מרגישים אותם זה כבר לא כואב או מפחיד. פתאום יש זרימה ואפשר להמשיך בחיים.

בשבועיים האחרונים, לכבוד פסח, גם אני חוויתי נקיון פנימי.

פגשתי כאב עמוק אחרי שהייה עם תחושה שמלווה אותי בשנים האחרונות, תחושה שאני קמה איתה בבוקר והולכת לישון איתה בערב. ומתוך השהות משהו קרה בתוכי.

כאב עמוק התפרץ, איתו גם הרבה הבנות שלא ראיתי עד אותו הרגע, ופתאום, בבת אחת הכל נפתח.

זה כאב, כאב מאד.

לשמחתי יש לי המון תמיכה וכלים מופלאים להתמודדות, ועם כמה שזה כואב אני זוכרת שזה גל, שזה יעבור ואני עושה כל מה שצריך כדי לתמוך בי עם המון חמלה ואהבה.

וכך היה.

אחרי שנתתי את המקום שהכאב הזה ביקש, הוא נרגע ומשהו החל להשתנות בחיי.

פתאום אני קצת אחרת. חושבת אחרת, מדברת אחרת, רואה אחרת, רוצה דברים אחרים.

פתאום דברים חדשים צצים במציאות שלי, ואני איתם. קופצת על הגל ונהנית מההקלה, השקט, הנקיון והצמיחה שלאחר הכאב.