אם אתה לא יודע להיות מרוצה עכשיו, אתה לא תדע להיות מרוצה גם בהמשך.

אם את מתנה תחושת סיפוק או הרגשה טובה במשהו שתשיגי או יהיה לך, כנראה שגם כשתשיגי אותו לא תרגישי מסופקת. פתאום יצוץ משהו חדש להיות לא מסופקת לגביו.

כי אם אתם לא יודעים להרגיש את זה עכשיו איך תדעו להרגיש את זה בהמשך?

אנחנו רגילים לקשר בין נסיבות לחוויות רגשיות.

חושבים שאנחנו מרגישים בצורה מסויימת בגלל שיש לנו או אין לנו משהו בחיים, כשבמציאות אין שום קשר.

מה שמשתחזר מילדותנו הם החוויות הרגשיות, התסכולים, הפחדים, תחושת לבד, אבדון, חשדנות.

אותם אנחנו סוחבים מהילדות שלנו, מסיטואציות שהבנו ש"כך העולם עובד" או הרגשנו את אותה החוויה הרגשית שוב ושוב.

הרגשות הלא מטופלים חוזרים להופיע בחיינו, כל פעם משנים את האובייקט דרכם הוא מושלך.

אנחנו נמצא כל צידוק כדי להרגיש את הרגשות שלנו.

נשליך כל פעם על סיפור אחר שמסתדר עם החוויה הרגשית, שיסביר למה עכשיו אנחנו מרגישים כך.

אבל זה לא באמת קשור למה שקורה כרגע במציאות. זו החוויה הרגשית שאנחנו חווים שוב ושוב ושוב, כל פעם מול טריגר אחר.

כל עוד אנחנו לא מכירים את החוויה לעומק, מתייחסים אליה, נותנים לה מקום ומרפאים חלקים ממנה, היא תמשיך להיות שם, למשוך בחוטים, להשתחזר ולהופיע עוד ועוד בחיינו היום, מבלי שנשים לב שיש פה משהו שאנחנו חוזרים אליו שוב ושוב.

אז כשאנחנו תולים את העולם הרגשי שלנו על נסיבות חיצוניות, כמו "אוכל להרגע רק כשאמצא עבודה", או "הגיוני שאני מרגישה לבד כרגע כי אני לא בזוגיות", "אהיה מרוצה רק אחרי שהשכר שלי יעלה", אנחנו שוכחים שאין קשר בין העולם הרגשי לנסיבות.

אני יכולה להרגע ולהיות מרוצה גם אם עוד לא מצאתי את עבודת חלומותיי

אני יכולה להרגיש הכי ביחד בעולם גם כשאני רק עם עצמי

אני יכולה להיות מרוצה גם אם השכר שלי נשאר אותו הדבר

אני יכולה להיות מסופקת גם אם אני בדרך ויש לי עוד רצונות, חלומות ושאיפות להגשים.

העבודה היא ללמוד להרגיש אחרת ללא קשר לנסיבות.

העבודה היא ללמוד לפרק את החוויות הרגשיות שאנחנו סוחבים איתנו ומשתכפלות שוב ושוב במציאות חיינו ואוחזות בנו גם היום.

העבודה היא להיות שמחים, נינוחים, חופשיים וקרובים ללא קשר לנסיבות חיינו.

ובינינו? בדרך כלל כשנלמד לייצר את החוויות הרגשיות ללא קשר לנסיבות, המציאות תתחיל להשתנות